פסק-דין בתיק ת"א 3865-05

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לשלם לה את שווים של צינורות, אשר נלקחו על ידי נתבעת 1, באמצעות נתבע מס' 2, ואשר חלקם נמכרו לנתבעת 3. המדובר בצינורות שהיו אמורים לשמש להשלמת פרוייקט הקמת תחנת שאיבה ראשית וקו סניקה עבור התובעת, ואשר בהתאם להסכם שנערך בין התובעת לנתבעת 1, אמורים היו להישאר בבעלותה של התובעת.

בהתאם להסכמת הצדדים פסק הדין ניתן לאחר הגשת תצהירים ועל בסיס סיכומי הצדדים, תוך שהם מוותרים על חקירה נגדית של המצהירים.

עיקרי העובדות

1.      הנתבעת מס' 1 היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה חברה העוסקת בעבודות בניה. הנתבע מס' 2, עפ"י פרוטוקול שהומצא במהלך ההתדיינות, הינו אורגן של הנתבעת מס' 1 ומי שמונה על ידה להיות נציגה ולטפל בכל התביעות המשפטיות שלה וכנגדה, בגין עבודות ופרוייקטים אשר בוצעו עד 31.12.2003 (להלן בהתאמה: "הנתבעת" ו"יעקב" ו/או "הנתבעים").

2.      ביום 16.7.2002 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם התקשרות לבניית תחנת שאיבה ראשית והנחת קו סניקה לביוב בעיר תמרה (להלן: "הפרויקט").

לאחר ביצוע חלקי של הפרוייקט, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לביצועו כאשר כל צד ייחס למשנהו הפרת החוזה וגרימת נזק. כמו כן נחלקו הצדדים ביחס לשווי העבודות אשר בוצעו עד לאותו שלב. בראשית שנת 2004 ניהלו התובעת והנתבעים משא ומתן אשר בעקבותיו גובשה הסכמה עקרונית בדבר התרת הסכם ההתקשרות ביניהם.

3.      בעקבות הסכמה זו פנתה התובעת, ביום 26.2.2004, למינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות ( להלן:" מלת"ב") (אשר הוא היה הגוף שתיקצב את הפרויקט), ופרטה את השתלשלות העניינים תוך צירוף טיוטת הסכם פשרה אשר שיקפה את הסכמות הצדדים בדבר התרת הסכם ההתקשרות והתחשבנות סופית (נספח ב' לתצהירי התובעת).

4.      לאחר קבלת תשובת המלת"ב הועבר נוסח הסכם הפשרה לחתימת הנתבעים ברם, מאחר שהסכום  שהוצע כי ישולם על ידי התובעת לא היה מקובל על הנתבעים, תוקן הסכום בכתב ידו של יעקב, כך שהסכום הועלה מ-60,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח, והנתבעת חתמה על ההסכם.

5.      אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 28.5.2004, נחתם ההסכם על ידי התובעת (לאחר מחיקת התוספת בכתב יד שהוסיף יעקב), וכי הנוסח המחייב הינו הסכם זה (להלן: "ההסכם").

בו ביום חתמה הנתבעת על הצהרת העדר תביעות. בכתב ידו של יעקב הוסף על גבי המסמך: "הסכמתי מותנית בתשלום בפועל סך של 60,000 ש"ח תוך 60 יום לחשבון 660300/40 ".

כמו כן נחתם במקביל ובאותו המועד הסכם בין הנתבעת לבין החברה הקבלנית החדשה שנשכרה להשלמת הפרוייקט חברת יצ-אר בע"מ (להלן: "יצ- אר"), המהווה נספח להסכם בין התובעת לנתבעת שכותרתו "סיכום הדברים -נספח להסכם" (להלן: "הנספח") . בהתאם לנספח יצ-אר תשלם לנתבעת תשלום נוסף בסך של 40,000 ש"ח, כך שהסכום הכולל שתקבל הנתבעת יעמוד על סך של 100,000 ש"ח. 

6.      ההוראות הרלבנטיות למחלוקת שבפני הינן ההוראות הבאות:

א.  הוראת סעיף 2 להסכם והנספח לפיהם התובעת תשלם לנתבעת סך של 60,000 ש"ח ויצ-אר תשלם לה 40,000 ש"ח וזאת תוך 60 יום מיום חתימת ההסכם (קרי, עד ליום 25.10.2004).

ב.   הוראת סעיף 3 להסכם בו הוסכם והוצהר כי "הצינורות המונחים בשטח ושטרם נעשה בהם שימוש (74 צינורות פלדה קוטר "16 אורך 12 מ' לצינור) (ובסה"כ 888 מ' צינור - פ.ל.) הם רכושה וקניינה הבלעדי של העירייה ואין לקבלן (הנתבעת - פ.ל.) זכות בצינורות אלה".

ג.    כמו כן הוסף בכתב יד סעיף 8 לפיו כל הסיכומים טעונים אישור המלת"ב, והדבר אף נרשם בצידו של ההסכם (על שני עמודיו).

7.      בסופו של יום, ולאור השתלשלות הארועים כפי שתפורט להלן, התובעת ויצ-אר לא שילמו לידי מי מהנתבעים את הסכומים הנקובים בהסכם ובנספח. התובעת מסכימה, במסגרת פסק הדין, לקזז משווי הצינורות את הסך של 100,000 ש"ח אותו אמורה היתה הנתבעת לקבל בהתאם להסכם.